"אוץ', אבותיי!": מדוע סיפור סיפור משחרר גם את הדורות הבאים

לאור עבודתה של אן אנצלין שוצנברגר והפסיכוגנאולוגיה

"מה שלא בא לידי ביטוי, מתרשם."
— אן אנצלין שוצנברגר, אאוץ', אבותיי!

לעתים קרובות אנו מאמינים שמה שנותר שלא נאמר נעלם. שתיקה זו מגינה עלינו. אבל המציאות מורכבת יותר - ולעתים קרובות כואבת יותר. סודות משפחתיים, טראומות שלא מדוברות, סיפורים שלא נגמרו יכולים לסמן את חיינו, גם אם איננו מודעים להם באופן מודע.
זה מה שמדגימה הפסיכוגנאלולוגיה, גישה שפותחה על ידי אן אנצלין שוצנברגר בספרה פורץ הדרך "אֵיֶ, אִיֶּה!". וזה מה שזיכרונות עוזרים להתגבר עליו, בכך שהם מאפשרים פעולה פשוטה אך חיונית: סיפור.

המורשת הבלתי נראית: רוחות הדממה

אן אנצלין שוצנברגר עבדה במשך זמן רב עם מטופלים הסובלים מכאב בלתי מוסבר. מה שגילתה: לפעמים אנו משחזרים את הדרמות הלא פתורות של אבותינו, מבלי לדעת זאת כלל.
אנו נושאים בתוך תאינו, בתוך משפחתנו בתת-מודע, את הד האירועים שאיננו יודעים עליהם דבר."
סבא שמת צעיר מדי, דוד שמעולם לא מדברים עליו, ילד מת שנמחק מעצי המשפחה... הדברים שלא מדוברים בהם משאירים עקבות. הם יוצרים את מה שהיא מכנה "נאמנויות בלתי נראות": נאמנויות שקטות לסיפורים שאנחנו לא מכירים, אבל ששולטות בנו למרות עצמנו.

דיבור מרפא - לעצמך ולאחרים

למרבה המזל, אפשר לשבור את השרשרת. וזה מתחיל בסיפור סיפורים. דיבור, כתיבה, מתן שמות.

"מה שמנוסח במילים יכול להפסיק להתבטא כסבל."

זהו אחד הלקחים הגדולים של "Aïe, mes aïeux!": דיבור משחרר. ביטוי הסיפור של האדם, אפילו היבטיו האפלים יותר, מאפשר להחזיר משמעות למה שנראה אבסורדי, ולפעמים לשבור דפוסים משפחתיים לא מודעים.

העברת מסורות כדי לפייס את שושלות הדם

סיפור הסיפור האישי אינו רק עניין של ידע עצמי; הוא גם מרפא זיכרונות משפחתיים. על ידי דיבור על מה שחווינו, מה שהבנו או מה שחווינו, אנו פותחים נתיבים להבנה לדורות הבאים.

"מה שהורים שותקים, ילדים נושאים."

לכן, סיפור הסיפור של אדם מקל על נטל העבר שאחרים היו עשויים לשאת במקומנו. זוהי מתנה של בהירות, מעשה של אחריות רגשית וסמלית.

זיכרונות: כלי לנסח במילים את מה שהיה צריך להימנע ממנו

ברוח זו תוכנן ספר הזיכרונות: לאפשר לכל אחד לספר את סיפורו, ללא מומחיות, ללא שיפוטיות, אך עם הדרכה וחמלה. באמצעות שאלות בהשראת מדעי הרוח, הכלי שלנו עוזר לך לבחון מחדש את חייך, את הזיכרונות שלך, את הבחירות שלך, את הכאבים שלך ואת השמחות שלך - ולהפוך אותם לספר או לסיפור שמע לשיתוף.

אפשר להשתמש בו כדי לדון במה שנאמר, ובמה שלא. כדי לבטא מילים במקום שבו, לפעמים, היו רק שתיקות.

מורשת חיה, מודעת ומשחררת

• עבור עצמו , על ידי מתן משמעות למסע שלו.

• עבור ילדיו ונכדיו , על ידי שפיכת אור על התחומים האפורים.

• עבור כל השושלת, על ידי הפיכת נאמנויות בלתי נראות למילים גלויות.
  
  

כפי שכתב שוצנברגר:
"רק על ידי קבלת ההסתכלות לאחור נוכל להתקדם בחופשיות."